אנחנו לא יודעים כלום, שום דבר על מה שיקרה בעוד דקה או בעוד שעה או שנה וכך הלאה, כמו האמרה המפורסמת “אנחנו מתכננים תכניות ואלוהים צוחק”. יש בלגן ואנחנו רוצים לסדר, יש אי וודאות ואנחנו רוצים לשלוט. זה חלק מהאתגר וגם מהיופי שבין החוויה האנושית לבין היותנו ישות רוחנית.
אחד המפתחות שאנחנו עובדים איתם הכי הרבה בפסיכולוגיה הרוחנית הוא איך שאני מתייחס/ת לעניין זה העניין.
כי הרי אין באמת עניינים לכשל עצמם אלא רק יחס או פרשנות שלנו לנושא מסויים. אחת תגיד שהגירושין שלה הם הדבר הכי משמח שהיא חוותה ואחת תגיד שזה הכי עצוב, אחד יחשוב שלחיות בוילה עם גינה זו זכות הכי גדולה ואחד יחשוב שזה מסוכן כי יש פורצים או לא נעים כי נכנסים חרקים.
עצם עבודת המודעות שאנחנו עושים מאפשרת לנו להשתחרר מהכבלים של הפרשנות ולהתבונן בדברים כפי שהם בצורה עניינית, ללא שיפוט וללא האדרה. היום אני רוצה לדבר על מערכת יחסית מרכזית שאנחנו חלק ממנה ואולי לא תמיד מבינים עד כמה. מערכת היחסים עם אי הוודאות.
כולנו נסכים שגם אם נעשה את ההחלטה השקולה ביותר בעולם יתכן שהתוצאה שלה לא תהיה מה שחשבנו, מאלף ואחת סיבות, ובעיקר כי הרבה לא ידוע לנו ולא תלוי בנו. כמובן שאנחנו משתדלים עדיין להשתמש בכלים שיש לנו לנתח את המצב ולבחור בחירות מייטיבות, זה הטבע שלנו, אבל זה לא משנה את העובדה שבמקביל מתנהלת מערכת היחסים עם אי הוודאות.
זו מערכת יחסים שבמידה והיא טובה – זאת אומרת אנחנו מכבדים את הצד השני ומטפחים את הקשר – היא זו שתשפיע במידה הרבה ביותר על יכולת קבלת ההחלטות שלנו וההתנהלות שלנו בעולם, וזאת יותר מכל ידע או כלים שיהיו לנו לחשב מהי בחירה טובה עבורנו.
אז מצד אחד יש אותי ואת איך שאני חווה את עצמי, בתור אישיות, ומהצד השני ישנה תמיד חוסר וודאות. היא נוכחת תמיד אבל אנחנו ערים לה יותר דווקא מתי שאנחנו מתקדמים לקראת משהו שאנחנו רוצים, או אפילו משיגים אותו.
מתחיל שבוע חדש, יום חדש, אנחנו מניחים שהיום והשבוע יתנהלו לפי איך שהתנהלו בעבר, אך זאת רק הנחה, בעצם כל רגע יכול להתרחש משהו וזה יכול להיות מפתיע ומרענן וזה יכול להיות מפחיד ומעורר חרדה.
עשינו מבחן חשוב, אז מה תהיה התוצאה?
השקענו בעסק , אז האם הוא באמת יצליח?
נכנסו למערכת יחסים זוגית חדשה, איך נדע שאנחנו לא הולכים להפגע?
אין תשובות! רק יחס שלנו לזה שאין ודאות והיחס יכול לנוע בין פחד ואפילו תיעוב של המצב לבין אהבה או התרגשות. הראיה המשחקית מאפשרת לנו לחוות את החיים כהרפתקה. לנו, בתור נשמה, לא משנה אם עברנו את המבחן, אם הצלחנו בעסק, או אפילו אם נפגענו מאהוב, לנו בתור נשמה חשוב שהתנסנו. הניסיון הוא ההצלחה ולא ההישג.
אז הפתרון הוא לסגל לעצמנו את תפיסת העולם שלנו בתור רוח ולא בתור חומר, להנהיג את האישיות שלנו, שיכולה להיות לחוצה או מפוחדת, לפעמים, לראיה רחבה יותר לא של “מה יקרה אם” אלא של “מעניין מה יקרה”.
אני מפנה אותנו לסרטון מקסים של הרב מיכי יוספי על הערך של ארך אפיים ובעצם בעייני מסביר בדיוק וברגישות את החיים במימד של הרוח, חיים שבהם יש לנו אחלה מערכת יחסים עם אי הוודאות, יחסים של קבלה אהבה והוקרה של מה שיש ברגע ההווה.
