רובנו יודעים מהו פלסבו, כאשר כל מחקר שמבקש לאשר תרופה חדשה נדרש לתת לקבוצת נסיינים תרופת דמה על מנת לאשר שמה שגורם לריפוי הוא אכן החומר ולא הרוח, או במילים אחרות הכימיה ולא האמונה.
אבל לא כולם יודעים מהו נוסבו, נוסבו מתייחס לפעולה ההפוכה, פעולה שבה ניתנת נבואה לא של ריפוי אלא של מוות או מחלה. הרופא הבכיר שאומר לחולת הסרטן שיש לה 3 חודשים לחיות למעשה שותל במוחה את הרעיון שזו האמת. ואם היא מקבלת את הסמכות ממנו, יש סיכוי רב שאכן כך יתרחש, כי היא מאמינה לו, בדיוק כפי שמתרחש עם התופעה החיובית ההפוכה.
מכיוון שאין רע בלהאמין בטוב לא היה צורך להתריע בפני האנושות. “הי אל תאמין שאתה תבריא בוודאות ושתחיה חיים ארוכים!” זה לא מה שהיינו אומרים לחבר שרופא נתן לו את האבחנה הזו, אבל מה עם הוא היה אומר “אתה מאוד חולה ותמות בטוח בעוד חודשים ספורים” , אז כפי הנראה חשוב מאוד שנלמד את החבר על תופעת הנוסבו.
לקבלת הסמכות החיצונית ישנם 3 שלבים:
קבלה, אמונה, וכניעה
לעיתים הם מתרחשים בו זמנית, ולעיתים דרך תהליך קצר. אבל עצם הקבלה, האמונה והכניעה למידע שלילי היא הרסנית פעמים רבות יותר מהמחלה עצמה. ולא רק בעייני מחלות, זו יכולה להיות מרכת יחסים חדשה שקנאה של חברה בה תאחל לה רעות, או עבודה אטרקטיבית, מיזם מהפכני, או כל דבר שקנאה מצד הורים או חברים תרצה “להרוג”.
ואין בזה לומר שהסמכויות הם אנשים שליליים או שלא אוהבים אותנו, יכול להיות פרופ בכיר שכל אישיותו נשענת על המומחיות שלו ושהאגו שלו לא יאפשר לו לוותר על הסמכות שלו כי זה יגרום לו לקריסה נפשית, לאחר שכל חייו שם את נפשו בצל הטייטל המעובד שלו. זו יכולה להיות אמא שנולדה לה ילדה יפה במיוחד כאשר היא הרגישה דחויה בעצמה כל חייה והיא לא מצליחה לפרגן לה למרות אהבתה אליה כשהיא מחוזרת על ידי גברים.
הרעיון הוא שכולנו צריך להפעיל את שיקול הדעת שלנו, ולהקשיב לשלושת המוחות שלנו בראש, אבל גם בלב ובבטן, ולא בצורה אוטומטית לקבל, להאמין, ולהיכנע לכל דעה של סמכות חיצונית. פתחו סמכות פנימית וסמכו בעיקר על עצמכם, זה יכול להציל חיים.
