חזרתי מעוד סדנה עם ד”ר ג’ו דיספנזה המדהים, הפעם היינו באנגליה.
חווית האור והנס שהיתה לי שם מתחברת לי לחג החנוכה.
בחנוכה אנחנו מדגישים כמה דברים שבאופן עקרוני זמינים עבורנו כל השנה, אבל עכשיו אנחנו נותנים להם את תשומת הלב, ומה שאנחנו נותנים לו תשומת לב בחיים הוא הדבר אשר מתקיים או מתגשם.
הבחירה הזו בנתינת הפוקוס שלנו על משהו, כמו פנס שמאיר, היא המודעות.
אחד יכול להיות מודע לפוטנציאליים מפחידים או מסוכנים ואחד יכול להתרכז בניסים ונפלאות, זה תלוי בנו במה נמקד את תשומת הלב שלנו. חנוכה הוא גם חג האורות וגם חג הניסים הנפלאות, והם קשורים זה בזה
כאשר כד השמן ממשיך להיות מלא ולהביא אור, זה נחשב נס. ואני לומדת איך בעצם בזמן שאנחנו מחזיקים באמונה שפוטנציאל מסויים יכול להתקיים, זאת אומרת אפשרי, אנחנו יכולים לחולל לא פחות מאשר ניסים. להבריא ממחלות, לייצר שגשוג כלכלי, וכו’. ובתנאי שהכוונה שלנו היא טהורה ולא על מנת לפגוע בעצמנו או באחר כי בתדרים האלה אין יצירה.
אז אני אסביר איך בדיוק הקסם הזה מתרחש. נתחיל מזה שקסם זו מילה שהשכל שלנו מתרגם יותר בקלות למשהו אפשרי, יותר אפשרי מאשר המילה נס. אז בחרתי בה, כדי לעזור לכם להישאר איתי.
תחילת המסע הוא בהנחת היסוד שכל פוטנציאל קיים כפוטנציאל בטבע, וכשאני אומרת בטבע זה לא חייב להיות במימד שאנחנו חיים בו, אבל לפני שתחשבו שאני משוגעת (בשונה מ”לא נורמלית” שזה סביר שזה מה שאני, כי נורמלי רק שומר על אמונות ישנות של העבר) אתם יכולים לחקור בעצמכם את הפיזיקה הקוונטית שמדברת בדיוק על הרעיון הזה. בפשטות היא מנחה אותנו ללמוד שהכל קיים בצורת גל (פוטנציאל) ומה שכבר בחרנו בו והתממש מגיע בצורת חלקיק.
כדי להתקדם עוד בתהליך הכרתי זה צריך להפתח לאפשרות שקיימת סביבנו מציאות נסתרת (מהתודעה). עצם המחשבה על האפשרות לקיום מציאות רחבה יותר מאשר תודעת חמשת החושים שהתודעה מורגלת בה, עלולה לחולל התנגדות ואף חרדה.
לצורך הדיון נקרא לחרדה זו “חרדת הסף” – הסף שצריך לעבור כדי להתוודע למציאות קיום רחבה יותר.
כאשר אנחנו עוברים את סף הפחד הזה ואנחנו מוכנים להתמסר לרעיון של קיום הפוטנציאליים הרבים, אז יש לנו אפשרות לבחור מהם. כאשר אנחנו מוותרים על ההובלה של החיים שלנו באמצעות החושים, שבעצם מונחים להשרדות, ולא להתפתחות ועוברים את חרדת הסף, נגלה בפנינו העולם שבו אפשר לבחור בפוטנציאל שנרצה לממש על ידי התחושה שהוא משרה בנו ולא על ידי ההליכה להביא אותו בעצמנו.
כדור הארץ הוא מימד מקומי, מימד שבו כדי להגיע ממקום למקום לוקח זמן, ולכן כאשר אנחנו רוצים להשיג משהו אנחנו נוטים ללכת לקחת אותו.
אני מציעה לנו להרגיש את רגע המימוש, ברגע שאנחנו חווים את המימוש באופן רגשי, תת המודע שלנו (שהוא גם ככה 95% מאיתנו) ניגש למימד שאין בו זמן ומביא לנו את הרצון.
יש אנשים שיקראו לזה נס, אני אומרת תתחילו לחשוב שזה קסם ושאתם קוסמים. ולמי שרוצה לבדוק את זה, שיעשה את התרגיל הבא:
דמיינו פוטנציאל מסויים, תבחרו משהו לא גדול מידי כדי שתכילו את האמונה שהוא יכול להתקיים. יכול להיות שתפגשו בחיה מסויימת או ציפור, או שתקבלו ברכה או מחמאה בצורה מסויימת. זה רק משחק, וככל שתשארו עם הגישה שזה רק משחק יהיה לכם יותר סיכוי להצליח. עכשיו תרגישו את הרגע בו הדבר מתרחש. תהיו איתו, תרגישו אותו לכמה דקות לפחות, בלי ספקות, ובלי הפרעות. עיניים עצומות יעזרו לכם לחוות את זה.
אני תמיד מסבירה שעדיפה נקודת ציון אחת קטנה מאלף הסברים תיאורטיים. אז צרו אותה ותראו איך זה מגיע אליכם. אל תחשבו איך זה יקרה, רק תרגישו, תתחברו להרגשה, שחחרו והמתינו.
אשמח לשמוע ממי שהצליח לעשות “ניסים”. זה בהחלט במסגרת האפשרויות שלנו, אבל מי שלא ינסה אין לו זכות להתווכח איתי, מי שניסה והצליח יפתח לעצמו צוהר להיות לא נורמלי במובן הכי טוב שאפשר.