בשבוע שעבר הייתי בסדנת צ’י קונג עם מורה מקסים שהגיע מסין בשם מיטהונג. הוא דיבר בשפה של הפסיכולוגיה הרוחנית, משפט אחד שהוא אמר נשאר איתי וממנו אני רוצה לשתף על החוויה שלי ובכלל על איך אנחנו יכולים באמת לקדם את עצמנו.
הוא אמר באנגלית The issue is in the tissue ,
אני תרגמתי את זה ל”העניין רקום בתוך הרקמה”, כמו שאנחנו תמיד אומרים שהדברים שמפריעים לנו נמצאים בתוך הDNA שלנו.
הרקמה היא רקמת התא בגוף האנושי.
ומה זה עניין? זה כל דבר שמטריד את מנוחתנו, כל מה שאנחנחו מגיבים אליו. ואנחנו שואלים, למה האיש הזה כל כך מרגיז אותי? או למה הנושא הזה כל כך מטריד אותי? התשובות הן לא כל כך פשוטות, הן מורכבות כמורכבות התודעה האינדיבידואלית של כל אחד ואחת מאיתנו.
אבל השאלה האמיתית היא האם התשובות חשובות? לא בטוח.
מה שבטוח חשוב זה שנחווה ריפוי. איפה שיש ריפוי מתפנה מקום להעצמה. לאהבה. לצמיחה. איפה שיש מקומות חסומים בתוכנו, הם מפריעים לאנרגיית החיים לזרום ולממש את הנוכחות המלאה שלנו בכדור הארץ.
אני התרשמתי מעד כמה ההכוונה שמיטהונג נתן לנו, מתרגלי הצ’יקונג, היתה דומה ואף זהה להכוונה של הפסיכולוגיה הרוחנית והמורים שלי ד”ר רון ומרי הולניק.
מה שכולנו אומרים זה שיש אנרגיה,היא באה לידי ביטוי בד”כ בצורה רגשית בגוף הפיזי שלנו, אבל אנחנו לא רוצים להפטר ממנה, אלא אנחנו רוצים להיות מודעים לה, לעבוד איתה ולהתמיר אותה.
לדוגמא, כעס. כעס נמצא בכבד. כעס שמופנה פנימה ולא בא לידי ביטוי יכול להפוך לדיכאון. כעס כלפי אחרים שלא מווסת יכול להפוך לזעם. אבל כעס המנוהל בצורה מודעת יכול להיות מותמר לאומץ ובכך לעזור לנו להוציא לפועל פעולה חיובית!
עוד משפט מקסים ששמעתי, דווקא של אושו, הוא grow up don’t grow old שזה בדיוק ההליכה על קו האבולוציה הרוחנית שמתמיר לנו את האנרגיה ולא קו המטרות שמפתה אותנו לצרוך עוד חומר בכדור הארץ בצורת אוכל, דרמה, סמים או כל התמכרות אחרת.
זה בדיוק מה שאנחנו לומדים לעשות בתהליכי ההתפתחות שלנו בפסיכולוגיה הרוחנית. אנחנו משתמשים באותם חומרים בניין, אותם רגשות, ואותם עניינים שרקומים לנו ברקמת התא, אולי הגענו איתם לעולם כירושה מדורות קודמים, אולי אספנו בילדות הקדומה ואולי גם וגם. זה פחות משנה. מה שמשנה זה להגיע אליהם ולהתמיר את האנרגיה.
אנחנו מכבדים את הרגש כחלק מהחיים אבל לא רוצים להיות תקועים בו ,לדוגמא, פחד זה בסדר אבל לא צריך להפוך אותו להתקף חרדה. בפסיכולוגיה הרוחנית אנחנו לומדים לגשת למרכז ולא להסתובב בעיגול וללכת לאיבוד, המרכז הוא אנרגיה, במרכז שלנו, מתחברים למהות של החיים, מעבר לבלבול, מעבר לסיבוב במעגל.
הרבה פעמים אנחנו עושים דברים בחיים בהקשר של משהו אחר או מישהו אחר אבל מה שחשוב זה לשים קודם כל לב לעצמנו. ומה זה אומר לשים לב לעצמנו? לשים לב שבמרכז יש יצירתיות, יש יצירה, שאני מתרכז במרכוז שלי בעצמי ומשם אני מתייחס לאנשים או דברים אחרים.
אנחנו אוטומטית מגיבים לחיים בתגובת סטרס ,לא צריך להדחיק או לשלוט בסטרט, צריך לשנות את התכנית שגורמת לתגובת סטרס. והתכנית כאמור היא בגוף. אז ההמלצה היא להתחבר לגוף מבפנים, להיות קשובים אליו, לסרוק אותו, להעמיק את המודעות, למה יש בו, איפה זורם או תקוע ולגלות את העניינים שלנו. וכמובן לעשות את זה באהבה וחמלה.
