אתגר אי הוודאות הוא האתגר האולטימטיבי בכדור הארץ.
האם אנחנו שמחים להתמודד איתו? כנראה שהתגובה הראשונית היא “לא!!!”, כמו לגבי כל אתגר, קודם כל אנחנו מתנגדים, מתבאסים, לא רוצים להתמודד ומחפשים דרכים להתחמק.
אבל לחלקנו יש גם יכולת להמשיך להתמודד מעבר לתגובה הראשונית, תכף נסביר איך אנחנו עושים את זה.
התגובה האינסטינקטיבית הראשונית שייכת למנגנון ההישרדות.
לכולנו מותקנת התוכנה הזו במוח. להילחם או לברוח, ובעצם לבזבז המון כוח. זה מתרחש דרך חוויה של רגשות שליליים שרק מועצמים בהתנגדות שלנו למצב. התנגדות היא מצב שבו אנחנו מנסים לשנות במוחנו את מה שכבר קרה, לחזור לשגרה, לנסות לייצר בכוח איזו וודאות כדי לתת מזור לפחד שמתלווה להתנגדות לשינוי.
אבל מה אם אפשר לטפל בפחד עצמו ולהתמיר אותו?
ואז לא נקלע למלכודת הזו של הפחד, וזאת למרות שהרבה אנשים כן יישאבו אליה , אנחנו נשב לנו בבטחה באי של וודאות.
זו חוויה פנימית כמובן, ונסביר בדיוק איך להפיק אותה.
למי שיש מודעות לחלק הבסיסי ההישרדותי הזה, יש את הנשק הסודי שתכף נדבר עליו, קוראים לו קבלה.
המודעות היא היכולת להתבונן בחלק התגובתי, לזהות את הפחד ולהתגבר עליו. איך ? על ידי זה שאנחנו קודם כל מקבלים את המצב בלי האימפולס של לנסות לשנות אותו או להתנגד אליו.
נניח אם כואב לנו משהו, אנחנו מתבוננים באופן ענייני ומקבלים את המצב.
“כואב לי הראש” או “כואבת לי היד” בלי להוסיף לזה רגשות שליליים או יותר נכון לנתק את הרגשות השליליים.
כי בזמן שהם התחברו לכאב אנחנו לא שמנו לב, זה קרה בתת המודע.
אנחנו בדרך כלל כבר מייצגים את התוצאה המשולבת, “כואב לי הראש איזה באסה” או “כואבת לי היד, זה תמיד קורה לי” , אתם מבינים את הרעיון?
החשיבה שלנו תמיד תתחיל בחשיבה שלילית, וזאת בגלל גזע המוח שדואג להישרדות שלנו, כמו של כל חיה בטבע, ובודק שאין סכנה.
אבל 99% מהזמן שהמוח שלנו מזהה סכנה, זו אשליה. כי אנחנו לא באמת בג’ונגל, ואפשר להגיד שכמעט כמעט תמיד יש לנו בחירה, פרט למקרי קיצון שרובנו לא נתקלים בהם כלל וחלקנו פוגש אותם פעם או פעמיים בחיים.
אז הנשק הסודי. קבלה.
אפשר בכל מצב לקבל את מי שיש. זו תנועה מחשבתית.
רובנו לא חושבים על חשיבה כשמשהו שאפשר להוביל בו תנועה , אבל בוודאי שאפשר! לא חייבים לחשוב שום מחשבה שלא נעימה לנו, ואפשר לבחור במחשבה אחרת. במקרה הזה של המעבר מאי וודאות לאי של וודאות.
המחשבה שהיא הגשר לשינוי היא משהו כמו “אי וודאות באופן מובנה קיימת בחוויה בעולם שלנו, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, למרות שאנחנו תמיד רוצים, אני מקבלת את זה”.
אפשר אפילו להכיר בקושי שאנחנו מרגישים כדי לעשות את המעבר לאי המבטחים.
זה אומר שאני מתייחסת באופן חומל לחלקים שבתוכי ששייכים למנגנון ההישרדות, עם מחשבות כמו “אני מודעת לכך שיש בי חלק שנלחץ מהמחשבה על אי הוודאות (או אפשר כמובן להגיד באופן ספציפי מה – מהמצב הכלכלי, מהביטחון האישי וכו’) וזה טבעי להיחלץ, אני מקבלת את זה”.
אנחנו במאסטרי אימון לחיים עוסקים בבניית האי הפנימי הזה עוד הרבה לפני הקורונה.
הידיעה שוודאות היא רק מחשבתית הובילה אותנו ללמד פסיכולוגיה רוחנית ובתוכה 33 מיומנויות בסיסיות ליישום של התפיסה המעצימה בה אנחנו יוצרים את המציאות שלנו.
