הפסיכולוגיה היא מדע שבבסיסו, ולא משנה באיזה וריאציה, נמצאת תמונת ילדות. כל העוסקים בתחום מסכימים מפרויד ועד הלום, שתפיסת המציאות שלנו נוצרת בין גיל 0 לגיל 7 פחות או יותר. אחרי שאני כבר המון שנים בתחום בעצמי אני יכולה לאשר שרוב העניינים הבלתי פתורים אכן מגיעים מהתקופה הזו.
אמא ואבא ברור שמאוד משפיעים עלינו, אנחנו סופגים אמונות ותרבות ממה שנאמר ובעיקר ממה שלא. ממי שההורים שלנו באמת, ולא ממי שהם חושבים שהם במודע. זה מאוד מעניין ועמוק אבל היום אני רוצה לדבר על דווקא על חברת השווים.
פרנק סאלוויי, חוקר לשעבר במכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס במחלקת מדעי המוח והמדעים הקוגניטיביים טוען שאנחנו חושבים על “אישיות” כאסטרטגיה של “הצלחה לצאת מהילדות”.
כל ילד במשפחה מציין את תחומי תשומת הלב אליו ואת חשיבותו על ידי פיתוח היבטים מסוימים של אופיו ל”שיטות מנצחות”.
אחד יהיה חברותי ופתוח, אחר – שקט ומהורהר, אך לשניהם יש אותה מטרה: למצוא לעצמם גומחה בטוחה ומוגדרת במשפחה ובקהילה, ולמצוא את קיומם.
החרדה מווסתת את ההתנהגות ומזהירה את הילד מפני הסכנות שבהיותו נבוך או לא מטופל או מספר שתיים.
מנגנוני ההישרדות של הילדים דומים במידה רבה למנגנוני ההישרדות של צאצאים של מינים אחרים, מלבד העובדה שהילדים לומדים להכיר את עצמם.
הם גדלים על שפה ויש להם הרבה, הרבה זמן לחשוב. ילד לומד לראות את עצמו כאישיות הזוכה להכרה או, במילים אחרות, כמערך דפוסי הפעולה והרגלי החשיבה שמצליח להוציא אותו מהילדות כשהוא שלם. מערך זה גדל עד לבגרות. אורכה של הילדות האנושית עשוי לתרום להמשכם של ההרגלים הללו זמן רב אחרי שתועלתם חלפה.
מתחת לפני השטח, גם אם האני הבוגר הזה נראה בטוח בעצמו ומיוצב היטב, הוא חלש ורואה את עצמו כשולי, ונתון בסכנה לאבד את הכול. הערנות שלנו למעמד, שהתאימה לשלב מוקדם יותר בחייו של הפרט – ובהיסטוריה של המין שלנו – פעילה מבחינת התפיסה – בשנים המאוחרות יותר וממשיכה לאותת לו שהוא חייב לנסות לטפס גבוה יותר, לקבל שליטה רבה יותר, לדחוק אחרים ולמצוא את דרכו להיות מקובל.
למרבה המזל, התפיסה של “להיות מקובל” ומהי משמעותו עשויה להשתנות מאדם לאדם ומקבוצה לקבוצה. זמן רב לאחר שנותרו שרידים אלה של הילדות, מערכת ההתרעה המובנית בנו מגזימה במידה הסכנה כדי להבטיח את המשך קיומה.
מכאן מובן שאנחנו חייבים “לעדכן תוכנה” ועדיף בכניסה לעולם הבגרות. בשנים האחרונות אני רואה ירידה בגיל של התלמידים והמתאמנים שלי או אולי בעצם בעיקר התלמידות והמתאמנות. ואלה חדשות טובות מבחינת האנושות. אם פעם “התעוררנו” לקראת גיל 50 או אפילו 60, היום אפילו בין גיל 20 ל 30 יש הרבה נשמות שרוצות להתחיל את המסע שלהם ומקבלות על עצמן את השיעורים המרכזיים. לקראת גיל 40 יתכן ונקבל משוב חזק יותר בצורת תקיעות או אפילו מחלה או תאונה כדי לשים לב לטבע האמיתי שלנו.
אני הרבה פעמים מספרת שבזכות לימודי הפסיכולוגיה הרוחנית הזדכתי על אישיות וקיבלתי חדשה. את האופי הנשמתי שלי אני אוהבת ומכבדת תמיד אבל תכונות כמו עיקשות או כוחניות, או נטיות כמו עצבנות או חרדתיות היו הרבה פחות נעימות בלשון המעטה ואותן אפשר להחליף בשדרוג של האישיות.
ההחלטה ללמד את תכנית הלימודים בישראל במסגרת של 9 סדנאות לאורך תשעה חודשים אינה מקרית, היא מכוונת ומדוייקת לזמן הקצר ביותר, כיום, שניתן לעשות בו שינוי כל כך משמעותי. זמן שיש בו אפשרות לריפוי עמוק, התעוררות לטבע האמיתי שלנו, ושילוב של איכויות כמו אושר וחופש בחיי היום יום.
מאסטרי אימון לחיים ~ אימון ע”פ הפסיכולוגיה הרוחנית
